פסק-דין בתיק ת"א 15404-08

התובע, האפוטרופוס הכללי, טען שהנתבעת פלשה לדירה שאותה הוא מנהל עבור בעליה הנעדר. מספר שנים לאחר פלישתה, נחתם עימה הסכם לשכירות רגילה (להבדיל משכירות מוגנת), אולם תוקפו של ההסכם פג בסוף שנת 2006. לטענת התובע, הנתבעת לא חידשה את הסכם השכירות ואף אינה משלמת דמי שכירות זה שנים רבות ולפיכך לטענתו, קמה עילה לפינויה מהדירה. בתביעתו עתר התובע לצו המורה על פינוי הנתבעת מהדירה, לחייבה בתשלום מלוא דמי השכירות עד מועד הגשת התביעה וכן להתיר לו לפצל את סעדיו, כדי שיוכל לתבוע את דמי השכירות עבור התקופה שמאז הוגשה התביעה ועד פינוי הנתבעת בפועל.

מנגד טוענת הנתבעת, כי הדירה שבה היא גרה הושכרה לה בשכירות מוגנת בראשית שנות השישים של המאה הקודמת, וכי התובע לא הוכיח את זכותו בדירה שבה היא גרה. לטענתה, טענות התובע אינן רלוונטיות לדירה זו.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.         נושא התביעה ועיקרי ההליכים

3.         נושא התביעה הוא כאמור, עתירת התובע לפינוי הנתבעת מדירת מגורים ששטחה כ-48 מ"ר, בת שני חדרים ברחוב קונדר בשכונת נחלת שמעון (שיח' ג'ארח) בירושלים (להלן - הדירה או הנכס). הדירה נמצאת על חלקה 25 בגוש שומה 30092 (בעבר, חלק מחלקה 1 בגוש שומה 30506; גוש 30821 בהסדר). כן עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם דמי שכירות ראויים בגין התקופה שבה לטענתו, גרה הנתבעת בדירה שלא כדין וכן ביקש שיותר לו לפצל את סעדיו, כך שיוכל לתובע גם את דמי השכירות עבור התקופה שמאז הגשת התביעה ועד פינוי הנתבעת מהדירה בפועל.

כתב התביעה הוגש ביום 4.6.2008 בהליך של סדר דין מקוצר. בהחלטת הרשם מיום 4.11.2008 נקבע בהסכמת הצדדים, כי התביעה תתברר בסדר דין רגיל. כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש ביום 29.1.2009, ובו נטען בין השאר, כי הנתבעת היא דיירת מוגנת בדירה.

4.         בקדם המשפט שהתקיים ביום 7.9.2009 נקבעו הפלוגתות הטעונות הכרעה, אשר רק לגביהן הורשו הצדדים להגיש את ראיותיהם, כלהלן (הנוסח במקור):

"1.1      האם הנתבעת מחזיקה במושכר כדיירת מוגנת או כדיירת בשכר חודשי או שנתי או שהיא מחזיקה כיום בנכס מ-1.1.2007, ללא כל זכות? ואם יש לה זכות מהי הזכות?

1.2        האם בנסיבות העניין יש להורות על פינויה של הנתבעת מהנכס בגין העובדה שאין לה זכות להחזיק בו ו/או בגין העובדה שאיננה משלמת, כטענת התובע, את שכר הדירה?

1.3        האם הנתבעת חייבת לשלם לתובע שכר דירה בסך 17,080 ש"ח עד ליום הגשת התביעה או סכום אחר ומהו?

1.4        את מי יש לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד וכמה?"

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מאיר נדב (להלן - נדב), מרכז ניהול ופיקוח ארצי במשרד האפוטרופוס הכללי מאז שנת 1989, וכן תצהיר של מר אבי עודד, שמאי מקרקעין ומנהל נכסים בחברת "קבוצת ניהול נכסי אריאל - ניהול נכסים" (להלן - נכסי אריאל). חברה זו טיפלה בדירה הנדונה מאז יום 28.2.2007. כן הוגשה חוות-דעת של שמאי המקרקעין מאיר גרון, מטעם השמאי הממשלתי.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבעת וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של עוד שישה אנשים, אשר הצהירו שהם מכירים את הנתבעת שנים רבות וכי ידוע להם שהיא גרה באותה דירה מאז שנות השישים של המאה הקודמת. כן הוגשה חוות-דעתו של שמאי המקרקעין מוחמד בשיר.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם בשתי ישיבות הוכחות. בישיבה מיום 20.9.2010 נחקרו נדב (עמ' 29-7), מר אבי עודד (עמ' 31-29) והשמאי מר מאיר גרון (עמ' 37-31). בישיבה מיום 6.10.2010 העידו הנתבעת (עמ' 45-38), המצהירים הנוספים מטעם הנתבעת (באדר אבו אדולה - עמ' 46; באטמה מוחמד בשיטי - עמ' 47; מוחמד מוסא אלתמימי - עמ' 48-47; זנב חוסיין - עמ' 48) והשמאי מטעמה, מר מוחמד בשיר (עמ' 52-49).

5.         בתום ישיבת ההוכחות, ביקשו הצדדים שהות של שישים יום כדי לנסות להגיע להסדר. ביום 2.1.2011 הודיע התובע כי לא נעשה כל ניסיון מצד הנתבעת להגיע להסדר כלשהו ולפיכך התבקש בית המשפט לקבוע מועדים להגשת סיכומי טענות הצדדים. בהחלטה מיום 25.1.2011 נקבע כי הצדדים יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב ולכל צד הוקצב פרק זמן של שלושים יום. לאחר אינספור בקשות ארכה מטעם הצדדים ובמיוחד מטעם הנתבעת, הוגש סיכום טענות התובע ביום 19.5.2011 ואילו מטעם הנתבעת הוגש רק בחלוף עוד כשמונה חודשים, ביום 25.1.2012.

ראינו לנכון להעיר, כי סיכום טענות הנתבעת הוגש כאמור, באיחור ניכר מאד, והוא אף מחזיק שבעה-עשר עמודים המודפסים בצפיפות (רווח של שורה). הדפסה בדרך זו, לא רק שאינה נוחה לקריאה, אלא שאילו הודפסו כראוי, לא מן הנמנע שסיכומי הנתבעת היו מחזיקים כשלושים עמודים. היקף זה של הסיכומים חורג מכל אמת מידה סבירה ומתקבלת על הדעת ביחס לנושא התביעה ולשאלות השנויות במחלוקת, באופן שהפך את קריאתם למשימה קשה ומתישה. כך גם ראוי לו לכותב שישווה לנגד עיניו את הקורא.

ג.          עיקרי העובדות על-פי גרסאות הצדדים